חג. שמח? כיצד?

ת"ח אחד פגש את רבי רפאל סולובייצ'יק בימים שבין יום כיפור לסוכות. הבחין הלה, כי ניכר על פניו שדבר מה מטריד את מנוחתו של הרב, "האם חסרים לכבודו ארבעת המינים?", בירר הת"ח. והרב השיב: "אכן חסרים לי ארבעת המינים, אבל לא אתרוג ולולב, וגם לא הדסים וערבות, אלא אותם ארבעה, שעליהם אמר הקב"ה 'אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך'. דהיינו , אני מחפש את היתום והאלמנה, הגר והלוי כדי לעשות עמהם חסד ולשמחם בימי השמחה הללו". נאמר בתורה: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך: שבעת ימים תחוג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך, והיית אך שמח". וכתב הרמב"ם: חייב אדם בחג להיות שמח וטוב לב, הוא ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים אליו, ומצווה שישמח לכל אחד כפי הראוי לו, כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים וממתקים; והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו; והאנשים אוכלים בשר ושותים יין. ע"כ.

העיד רבי חיים ויטאל על רבו, האר"י ז"ל וזה לשונו: "בעניין מידת הנדיבות והוותרנות ראיתי למורי ז"ל, שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדי, גם במאכלו היה אוכל דבר מועט מאד, אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאוד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה, אף אם לא הייתה ידו משגת כל כך".

בעזרת השם, כולנו נחגוג את חג הסוכות. חלקינו אף קנו בגדים (כמובן – ממותגים), בשרים (כמובן- חלקים משובחים..) וכיו"ב. אולם, בואו, נזכור לשמח גם את אותם ארבעה מהנ"ל, וגם, את אותו ילד שמסתובב לעצמו "סתם" בבית הכנסת, את השכן המבוגר שיושב בגפו בבית וכן על זו הדרך.

דילוג לתוכן